נוסעת לבית חרות לפגוש את נעמי גורדון חן


פרויקט באה אליכן מורכב מפגישה שלי עם היוצרת, ראיון כתוב, פודקאסט, ויצירה אישית בעקבות שיר שלי. מזמינה אותך, הפעם, להכיר את נעמי גורדון חן. 

במסגרת שיתוף הפעולה בפרוייקט 'אני באה אליכן' הזמנתי את נעמי לבחור שיר שכתבתי שיהווה לה השראה לעבודת יצירה פרי ידה. 

נעמי בחרה את השיר:

הַמִּלִּים יִתְעַרְבְּבוּ 

בַּצְּבָעִים 

הַשִּׁירִים יְצַיְּרוּ 

תְּמוּנוֹת 

בְּעֵינַיִךְ. 

יוֹצֵאת לַדֶּרֶךְ 

מִשְׁתַּנָּה כָּל הַזְּמַן.


מה גרם לך לבחור מבין השירים שלי דווקא את השיר שבחרת?

קראתי את קובץ השירים ששלחת לי, כשהגעתי לשיר הזה, הרגשתי כאילו כתבת אותו עבורי והבעת בכמה מילים מדויקות את המסע שלי. זה פשוט אני.

הנה מה שיצרתי בעקבות השיר:

"משהו חדש מתחיל אצלי עכשיו"

את העבודה הזו יצרתי בלילה שלפני הפגישה עם מירב. זה היה ימים ספורים לפני אירוע פתיחת תערוכת  "ארט בום". מירב הגיעה אלי לארגן דברים אחרונים לפני הפתיחה. ישבתי שעות אל תוך הלילה כדי להביע ויזואלית את מילות השיר ואת מה שאני חשה, המילים התערבבו בצבעים, השיר צייר תמונות ובהשראת סדנה שעשיתי יום קודם אצל פנינה ויטלי יצרתי את  "משהו חדש מתחיל אצלי עכשיו". שילוב האריגה בעבודה ביומן מבטא את הסיפא של השיר 'יוצאת לדרך משתנה כל הזמן'. 

איך ואיפה הכרנו נעמי ואני?

בוקר יום א' 4.9.16 קבוצת נשים נרגשות מתקבצות סביב שולחן עבודה אחד, כמו ביום הראשון של כיתה א', וזה לא מאד רחוק מהמציאות, פגישה ראשונה של מחזור ראשון קורס 'מנחות ביומן הויזואלי' של רקפת הדר, לאט לאט הכרנו והפכנו לחבורת נשים עם אותו DNA ותחומי עניין משותפים. גם את נעמי הכרתי שם באותו בוקר ומאז אנחנו קולגות וחברות טובות.אני פוגשת את נעמי לראשונה בקורס 'מנחות ביומן הויזואלי' והיא מבטאת את הקושי ליצור מתוך חשש שהיא לא "אמנית" ומצהירה שוב ושוב שהיא לא יודעת לתפור.  די מהר נעמי קלטה את העניין, האמנות פרצה מתוכה והיא הפכה לכוכבת אצלנו ב"כיתה", מאז היו לה כמנחה עשרות קבוצות ומאות תלמידות בסטודיו שלה בבית חרות.

נעמי היא יזמית תערוכת 'ארט בום', היא דוהרת קדימה בלי לחכות לאף אחד

בראיון נעמי מספרת על עצמה ומגלה מה החלום שלה שאוטוטו מגשימה, משתפת איך הצטרפה למשפחת השכול כשבתה אופיר ז"ל התהפכה עם הג'יפ שבו נסעה בבוליביה בטיול אחרי הצבא ואיך עשתה את הבלתי יאומן וקמה מחדש על הרגליים עם חזון שהתחבר למהות של אופיר וידיים מלאות עשייה מבורכת של חיבור בין אמנות וקהילה. "עבודה היא ערך חשוב, עבודה למען הכלל היא ערך עליון" אמר אלברט איינשטיין אז נעמי עושה זאת ביג טיים, מרגש גם לראות איך יפתח בן זוגה מלווה אותה ומסייע לה לאורך כל הדרך.

ראיון ופודקאסט עם נעמי גורדון חן

ראיינתי את נעמי ופה אני מעלה את עיקרי הדברים, ממליצה להמשיך ולהאזין לפודקאסט בו אנו משוחחות גם על היצירה עצמה.

מי את - ספרי לנו קצת עלייך:   

אני אמנית יוצרת, יזמית חברתית, מנחת קבוצות בשילוב אמנויות, מובילה נשים לשינוי, מעבירה סדנאות יומני אמנות, ילידת בית חרות בו אני גרה גם היום. לפני מספר שנים עזבתי קריירה מבטיחה רבת שנים ויצאתי לדרך חדשה. הקמתי את "שבילי אופיר- חוויה והתחדשות דרך אמנות", מקום המאפשר התחדשות והזדמנות לשינוי ולפריצת דרך.

ואיך כל זה קרה? ביתי אופיר, שנולדה לי אחרי 3 בנים, נהרגה בטיול של אחרי צבא בדרום אמריקה בגיל 22 בתאונת ג'יפ. נכנסתי בעל כורחי למשפחת השכול. כשאובד לך ילד, במקרה שלי ילדה, החושך משתלט לך על החיים, הלב נשבר ואת חסרת אונים, משותקת. עולמי התנפץ. מאישה דינמית ופעלתנית שקעתי עם הזמן בתוך עצמי. ואז, שנייה לפני שהכל התרסק, יצאתי למסע שלי למציאת שביל של התחדשות. הייתי צריכה, לצד הכאב, למצוא משמעות חדשה לחיי. במצב הקשה והחשוך בו הייתי, קבלתי מאופיר מתנה שבזכותה התאפשר לי לראות את האור. את האמנות.

במהלך המסע שלי חזרתי לספסל הלימודים. למדתי אמנות קהילתית בשנקר, עשיתי תואר שני בחברה ואמנויות והנחיית קבוצות בשילוב אמנויות עם התמחות בגישה הנרטיבית. תוך כדי, הובלתי פרויקטים קהילתיים על בסיס אמנות המעוררים התחדשות. עבדתי עם אמנים פגועי נפש, עם נשים חולות ומחלימות מסרטן, עם קשישים בדיור מוגן ובמעון יום, עם ילדים ממשפחות קשות יום ביפו ועוד. הבנתי שזה היעוד שלי. במקביל נחשפתי ליומן המסע הוויזואלי ולאמנות ארט ג'ורנל המאפשרת חיבור לעצמך, לסיפור שלך, לכוחות של תשוקה ושל יצירה ולעולם פנימי קסום. נשביתי בקסם היומן והתמחיתי בהנחייתו אצל רקפת הדר. בדרך, הקמתי יחד עם יפתח את גלריית הרחוב על שם אופיר במרחב הציבורי בחוף חפר. היום אני עסוקה בהנחיית סדנאות יומני מסע ויזואליים רבים בשילוב הגישה הנרטיבית ויוצרת ביומני אמנות ובפורמטים שונים לצד יוזמות חברתיות שמתפרצות ממני אחת לזמן. אני עובדת עם קבוצות קטנות ואינטימיות המהוות כח תומך וחברי ומאפשרות לשקוע יחד בזמן איכות של יצירה ובריאה. המיזם האחרון שהובלתי, שהפך למיזם ארצי, הוא 'ארט בום' - ה'בייבי בום האמנותי של ימי הקורונה, נולד במהלך הסגר הראשון. השתתפו בו 90 אמנים ויוצרים מרחבי הארץ וסיומו היה בתערוכה מרגשת שהעלינו שבוע לפני ראש השנה וכניסה לסגר השני.  

מה היית מציינת כסיפור ניצחון

סיפור הניצחון שלי הוא ניצחון את השכול.  לפני 9 שנים נכנסתי בעל כורחי למשפחת השכול. ואז, שניה לפני שהכל התרסק בחרתי בחיים. הסופר ויקטור פרנקל כתב בספרו "האדם מחפש משמעות" כי "את המצב הנוכחי אף אחד מאיתנו לא בחר, אך לבחור איך להתנהג בכל מצב זו תמיד בחירה שלנו". ואני עשיתי את הבחירה שלי.

במהלך השנים מאז שאופיר נהרגה, למדתי שלצד הכאב והחושך שעוטפים אותנו אפשר למלא את חיינו באור אם נמצא את שביל ההתחדשות. זו הבשורה שלי לעולם. אני מצאתי את השביל המאפשר לי, לצד הכאב והגעגוע להמשיך באהבה את חיי ואת זה אני מעבירה היום לאחרים. בתוך כל אחד מאיתנו נמצא הכוח לגלות את עוצמות החיים שבתוכנו, לאזור אומץ, לפרוץ את הפחדים ולהתחיל דרך חדשה.          

מה היומן בשבילך?

יומן המסע הוויזואלי שינה את חיי. הוא הצית בי את התשוקה וסייע לי בתהליך הריפוי. היומן אפשר לי להתבונן, לבטא את הסיפור שלי ללא שיפוטיות, להרחיב אותו ולהסתכל עליו אחרת .היומן החזיר לי את העוצמה ואת הכח שבי וסימן לי את שביל ההתחדשות. היומן עבורי הוא מרחב קסום ויצירתי, אינסוף אפשרויות של ביטוי עצמי בו אני מפלסת את דרכי לעצמי, הוא מקום בו מותר הכל - להתנסות, להעז, לכתוב ולמחוק, לצבוע, להדביק, לצייר ולשקוע בזה שעות מבלי לחשוב על כלום. היומן הוא מיכל המכיל את כולי, את השמחה, את הכאב, את העצב ואת התקווה.

מה מוביל אותך ליצור?

היצירה היא תמיד חיבור בין משהו שבא מתוכי והשראה שאני מקבלת  מבחוץ. השראה חיונית לחיים שלי, ליצירתיות ולמימוש החלומות שיש לי. הכח המרפא של היצירה ושל הביטוי האישי, ההתבוננות וההקשבה הפנימית, הם עבורי הבסיס לחיבור לעצמי. "אני יוצר משמע אני קיים, אני בורא משמע אני נהיה"

ספרי לנו על חלום שלך

"כשאדם באמת רוצה משהו, היקום כולו נחלץ לעזרתו כדי שיגשים את חלומו", פאולו קאולו. שבוע לפני ראש השנה פתחנו את תערוכת 'ארט בום' בה הוצגו חלק מהעבודות שנוצרו במסגרת המיזם ואיתם הערכים שליוו את תהליך העבודה. היה לי חשוב לשלב את הקהילה באמנות. ההבנה שאמנות היא לא רק תהליך של יחיד היא חשובה ומשמעותית בעיני. במיזם 'ארט בום' ובתערוכה התקיימו השניים - היחיד והביחד. ועכשיו אני עומדת להגשים חלום נוסף. התקבלתי לתכנית לימודי אוצרות בעיצוב בשנקר ואני מתחילה ללמוד בסוף אוקטובר השנה. אוצרות בעיני היא כלי חשוב ביותר לאנשים יוצרים וחלק מארגז כלים יצירתי שאני מאד רוצה שיהיה לי. כבר רצים לי בראש רעיונות על שיתופי פעולה בינלאומיים, אבל אני חייבת את הזמן עכשיו לעצמי. 

נעמי בחרה עבודה שהיא אוהבת מתוך יומן שלה 

פופו ופופי:

את העבודה הזו נעמי יצרה לנכדתה הקטנה. לאחר ההכפלה הבינה שגם בתה האהובה אופיר ז"ל נוצרה על הדף. את הסיפור המלא על העבודה שבחרה תוכלו לשמוע בראיון המוקלט

עכשיו מירבי, כשסיימתי לענות על השאלון אני מרגישה שזה היה מבחינתי סוג של סיכום דרך. 

אני נרגשת עד כמה המיזם שלך "אני באה אליכן" הוא חזק, נכון ועוצמתי.

תודה שבחרת בי, חברה יקרה.

עוד על נעמי גורדון חן אפשר לקרא בעמוד שלה בקהילת היוצרות.


רוצה להשאר בעניינים? ולקבל עדכונים למייל בכל פעם שעולה ראיון חדש עם אומנית חדשה, מרתקת ומוכשרת? 

השאירי את פרטי המייל שלך פה ונשאר חברות 😊

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.