נוסעת לרמת גן לפגוש את ורד מיוחס


פרויקט באה אליכן מורכב מפגישה שלי עם היוצרת, ראיון כתוב, פודקאסט, ויצירה אישית בעקבות שיר שלי. מזמינה אותך, הפעם, להכיר את ורד מיוחס. 

במסגרת שיתוף הפעולה בפרוייקט 'אני באה אליכן' הזמנתי את ורד לבחור שיר שכתבתי שיהווה לה השראה לעבודת יצירה פרי ידה, ורד בחרה את השיר:

שיחת נשים

אֲנִי נוֹסַעַת בַּדְּרָכִים

הַיְּשָׁנוֹת

שֶׁל כָּל הָאִמָּהוֹת

כֻּלָּן

כְּשֶׁאַגִּיעַ אֵלַיִךְ

נִתְחַבֵּק

נִרְקֹם מַתְכּוֹנִים

לַחֲלוֹמוֹת,

נִסְרֹג תְּמוּנוֹת

מֵאַלְבּוֹמִים יְשָׁנִים

נְדַבֵּר עַל הַיְּלָדִים

עַל אַהֲבָה

אַתְּ תַּרְאִי לִי אֶת הַיּוֹמָן שֶׁלָּךְ

אֲנִי אַרְאֶה לָךְ

אֶת לִבִּי

נִצְחַק, נִתְרַגֵּשׁ,

נִתְמַלֵּא.

מה לי ולשיחת נשים על ילדים? או על אהבה? אף פעם לא נסעתי בדרך האמהות, לא החלפתי מתכונים לחלומות, וככל שהזמן חולף אני מבינה שגם אין לי כבר תקווה כזו. או שאולי הדחקתי אותה חזק חזק, אבל השיר הזה עורר דמעה, ותחושת החמצה, אולי כי אני גם רוצה להיות "שייכת לחבורה", להצטרף למועדון, שיש לו ילדים, שיכול להיות גאה בהם או להתמרמר עליהם, לחבק אותם, לדאוג להם, לחלום עבורם…גם אני רוצה לנסוע בדרכים הישנות, להיות חלק משבט של אמא ובת, שממשיכות את השושלת.  השיר הזה פתאום צבט לי את הלב ועורר רגש שאני לא ממש מכירה, כי הוא תקף מזוית חדשה, מהדלת האחורית, ודווקא משום שזה הפתיע כל כך, החלטתי לבחור בו ולעבוד איתו. אז למרות כל זה, שמה לי, ולשיחת נשים? בואי, נתחבק, נצחק נתרגש ונתמלא. וניצור יחד באהבה. 

הנה מה שיצרתי בעקבות השיר:

איך ואיפה ורד מיוחס ואני הכרנו

את ורד מיוחס הכרתי במיזם 'ארט בום', היא הנחתה ביחד עם איריס אפטר את הקבוצה של תל אביב. ורד הגיעה למפגש כמו בשיר 'גברת עם סלים', עמוסת שקיות עם שלל אוצרות מה"זבל" וחיוך מאוזן לאוזן. על השולחן יחד עם איריס נפרס "הבופה", המראה היה כל כך מגרה שרציתי להשתמש בכל אלמנט שהיה מונח שם, פתאום גם פקק של בירה נראה לי מעניין. בנוסף להיצע הגדול שהונח על השולחן, קיבלנו גם קופסאות הפתעה אישיות, שבכל אחת מהן היה שלל אפשרויות ליציאה ליצירה.ורד בעולם היצירה כבר שנים רבות, היא יזמית ולא מחכה שההזדמנויות יגיעו אליה, היא יוצרת אותן. לפני 7 שנים כשהפייסבוק היה עדיין בחיתוליו, היא יצאה עם קול קורא לחבריה ויצרה קבוצת יצירה שנפגשה פעם בשבוע בשם 'ערב יצירתי במיוחד'. היא מנחה סדנאות במיקס מדיה מכל מיני סוגים כשהותיקה מכולן היא ה"קנבס שיק", מיקס מדיה שהמשתתפים יוצאים עם תמונה על קנבס שאפשר להתגאות בה ולתלות על הקיר. ליומן הויזואלי היא הגיעה לפני פחות משנה כשיצאה עם רקפת הדר ואורה גבריאלי לטיול יוון, מאז היא יוצרת ביומן בלי הפסקה. העבודה שלה נבחרה קולאז' "מיתרי הלב" למיטב של תערוכת שבוע האיור. הנושא שהכי מעסיק אותה הוא אהבה, והיא נעה על הציר אהבה - יצירה, בינה לבין עצמה. ורד מיוחס, אני באה אלייך...בפעם השניה...סורי, ההקלטה לא הצליחה (:

ראיון ופודקאסט עם ורד מיוחס:

ראיינתי את ורד ופה אני מעלה את עיקרי הדברים, ממליצה להמשיך ולהאזין לפודקאסט בו אנו משוחחות גם על היצירה עצמה.


מי את - ספרי לנו קצת עלייך

קוראים לי ורד מיוחס, בת 48, ר"ג, אני אוהבת לגעת וליצור בשפע של חומרים שונים, אני יודעת לכתוב כמיהות ושירים, יודעת ללוש מילים, יודעת ליצור יש מאין , לזמן ולהמציא את עצמי כל פעם מחדש, לפרק ולהרכיב את עצמי מחדש כמו קולאז סוריאליסטי ומפתיע. מאז ומעולם הייתי יצירתית, אך לא תמיד האמנתי בזה שאני "מספיק יצירתית", זה הפך ליעוד שלי לחשוף את היצירתיות בכל אדם. עבודת חיי היא לחשוף ולגלף החוצה חלקים מתוכנו, ולהדביק אנשים בחיידק היצירה. החיבור החזק שלי ליצירה ויזואלית, למילה הכתובה, ולגעת בחיי אנשים יחד עם יכולת הנגשה, מקדם את המוטו שלי שכל אחד ואחת יכולה! 

ספרי סיפור ניצחון 

אני מאמינה שאנחנו היחידים שמגבילים את עצמנו. ובעצם השמיים הם הגבול, אם רק נבחין במה שעוצר אותנו ונרצה בשינוי, יש לנו את הכח והיכולת לשנות זאת בעצמנו. סיפור הניצחון שלי הוא סיפור ניצחון שלי את עצמי. בגיל 22, הייתי בחורה רגישה, מפוחדת מהעולם ומאנשים, מבולבלת וחסרת הערכה עצמית, בדיכאון, ומחפשת את עצמי. עזבתי לימודי הנדסה מכובדים בשל פחד לעמוד ולהרצות מול קהל באנגלית בכיתה. עם השנים ומיני סדנאות להתפתחות אישית, טיפלתי בפחד לעמוד מול קהל, וביתר הפחדים שניהלו אותי, הפכתי לאמנית ואחר כך למנחת סדנאות מול מאות אנשים, לבסוף, 20 שנה אחרי , כיזמית ומובילה חברתית, נקראתי לתת "פיץ" מול קהל של שופטים באנגלית, אותה הסיבה שגרמה לי לאימה ופחד ולשינוי מסלול חיי 20 שנה קודם, הפיץ הזה זיכה אותי במקום השלישי בכנס חדשנות מכובד ובינלאומי, אך מלבד כבוד זה הרגשתי שהתמודדתי עם הפחד הגדול מכל וסגרתי מעגל.

איך הגעת ליומן?

כתבתי יומנים מגיל צעיר, איירתי ספרי מחזור בחטיבה ובתיכון, ובילדותי תמיד הייתי בועדות קישוט. אני שנים מלמדת את אומנות הקולאז בסדנת Canvas Chic, שפיתחתי מתחום מיקס מדיה וארט ג'ורנלינג. אומרים שהמורה מגיע כשהתלמיד מוכן. והייתי מוכנה בדיוק בזמן. הצטרפתי למסע באתונה לסדנת האלים והאלות שבתוכנו, בשילוב יצירה. שילוב של כל העולמות שלי - עולם קסום של דמויות, ועולם של יצירה. ידעתי שאני מפקידה עצמי בידיים הטובות של אורה גבריאלי עם שיטת וויס דיאלוג שכבר עשיתי לפני 16 שנה, סדנה שהשפיעה על המודעות שלי והחיבור שלי לעצמי באופן העמוק ביותר מכל הסדנאות שעשיתי ושמחתי להזדמנות להכיר גם את רקפת הדר ששמעתי עליה, והייתי מוקסמת ומרוגשת מסגנון העבודה שלה, הנסיעה הזו חיברה לי עולם. מיד כשחזרתי, נרשמתי לקורס מלוות דרך, ונכנסתי למחויבות עצמית ליצירה יומיומית, התחלתי אתגר 100 ימים של יצירהואז הגיעה הקורונה וסיפקה לי הזדמנות פז להיחשף ולהעביר שיעורים בזום לקהל שלא הכרתי מעולם, רבות מהן יומנאיות, וליצור יום ולילה בלי הפסקה.

מה היומן בשבילך?

ג'לאל אדין רומי, משורר הלב שאני מחוברת אליו בנשמתי, כתב: "להיות בן אדם זה כמו להיות מלון אורחים, כל בוקר אורח חדש. שמחה, דכאון, רשעות, מחשבה חשוכה, בושה. קבל אותם בדלת בבת צחוק. הכר תודה לכל מי שמגיע, כי כל אחד מהם נשלח כמדריך מן העולם שמעבר". היומן הוויזואלי מאפשר לאכלס את מלון האורחים הזה. היומן עבורי הוא מרחב תודעה פיזי יצירתי, הוא גם תוצר של הצצה לעולמי הפנימי בשיטות עבודה מגוונות, וחומרים שונים, כר היתוך וסינטוז של האלכימיה של הרגשות. ביומן הוויזואלי הכל מותר, וכל החיבורים מתקבלים באהבה, היומן מאפשר לכל העולמות שלי להיפגש יחד במרחב אחד, בהרמוניה בריאה. הוא מאפשר לפתוח עוד ערוץ ויזואלי להארד דיסק של הנשמה שלי. כשהקורונה הגיעה ונכנסה לתודעה, היא הגיע לקרקע יציבה שמוכנה להכיל את הפחדים, הלבטים, חוסר הודאות, הקשרים, התקיעויות, השחרור, ומגוון האנושיות שבי, זוהי דרך מופלאה לצלול למעמקים בצורה הכי מהנה, בסקרנות אין קץ, בתחושת משחק ובסקרנות מפתה והתוצאה הזנה והפריה עם המון השראה פנימית. אותם תכנים פנימיים שעולים מהכתב, מקבלים ביטוי ויזואלי שמאפשר לי להגיע לחדרים בהם לא ביקרתי או לראותם באור חדש, לשים את חלומותיי, זיכרונותיי, ואת ליבי על מגש הדפים או המדפים, להצהיר שזה עוד חלק בתוכי שרוצה לקבל ביטוי ואור, לצאת את החופש, לקיים אהבה, להשמיע קול ביצירה, לרפות פצע ישן, ולסלול דרך חדשה בעולם. דרך אל הרגשות, הצרכים, הפחדים, הלבטים, הכמיהות, החלומות, והזיכרונות וסיפורי האגדה שלי. דרך אל העצמי המפותח והמודע שלי. היומן מאפשר עולם אסוציאציות שלם שמתעורר מחיבור, מסיפור, מתמונה, מתובנה, מפחד, מהשלמה, ולעיתים מעורר את התובנות שהגיעו בדיעבד מתת המודע.

מה מוביל אותך ליצור?

אני גרופית של אהבה, ויש קווי דמיון רבים בין אמנות לבין האהבה: שתיהן זקוקות לחשיפה ולהתערטלות רגשית בכדי להתקיים, לשתיהן אין כמעט קיום או תנועה של המשכיות והתפתחות כשהן במחשכים, שתיהן שואבות את כוחן מתעוזה, מחיבור לרגע ספציפי של כאן ועכשיו, שתיהן מצריכות מאיתנו להיות בתוך החוויה ובמלאות. שתיהן מעוררות בנו אנדורפינים מלאי שמחה. 

ספרי לנו משהו שאף אחד לא יודע עלייך

אני מפחדת שזוגיות ואהבה יחליפו את מקומה של היצירה בחיי ובמובן הזה מפחדת לאבד את עצמי.

מה החלום שלך? 

למצוא את אהבת חיי לכל חיי.

בחרי יצירה אחת שלך 

בחרתי ביצירה 'סימנים מהיקום', בחרתי אותה כי "סימנים מהיקום" זו הכריכה הסוגרת את היומן שלי, שיופיע בתערוכה, יש סיפור קסום וארוך מאחוריו. זהו חיבור עמוק לקסם שבחיי, בחרתי את הקולאז' הזה, כי הוא מאגד את הסימנים מהיקום שמראים לי שאני בדרך הנכונה עם תובנות חשובות, וכישרוני לזמן זימונים, ולקבלם. 


עוד על ורד אפשר לקרוא בעמוד שלה בקהילת היוצרות.

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.