נוסעת לתל אביב, לפגוש את עדי יוחליס


פרויקט 'אני באה אליכן' מורכב מפגישה שלי עם היוצרת, ראיון כתוב, פודקאסט, ויצירה אישית בעקבות שיר שלי. מזמינה אותך, הפעם, להכיר את עדי.

במסגרת שיתוף הפעולה בפרוייקט 'אני באה אליכן' הזמנתי את עדי לבחור שיר שכתבתי שיהווה לה השראה לעבודת יצירה פרי ידה.

עדי בחרה את השיר:

כְּשֶׁשּׁוֹאֲלִים אוֹתִי מָה תִּרְצִי לִהְיוֹת 

כְּשֶׁתִּהְיִי גְּדוֹלָה 

אֲנִי עוֹנָה - אֲנִי בִּשְׁלַבֵּי הִתְפַּתְּחוּת 

מִתְגַּלֶּמֶת 

זוֹ עֲדַיִן חִידָה 

כְּשֶׁאָגִיחַ אֵדַע.


באסופת השירים ששלחת אליי יש המון שירים יפים שנגעו בי וריגשו אותי.

את חלקם כבר הכרתי, מקריאת הראיונות הקודמים, אבל אני מרגישה שהשיר הזה, מאד משקף אותי. 

אני מרגישה שאני במסע כל הזמן, מלקטת מידע, אוספת חוויות, לומדת ומפנימה.

אני באמת עדיין לא יודעת מה ארצה להיות כשאהיה גדולה. 

בעבר, זה מאוד הטריד אותי, שאני לא יודעת! בעיקר כי בכל פעם שהחלטתי משהו, התמסרתי אליו בכל כולי, למדתי אותו ברצינות (הצטיינתי כמעט בכל מסגרות הלימודים), וכשיצאתי לעולם, במפגש עם המציאות, הבנתי שזה לא מתאים, וחיפשתי את הדבר הבא. 

היו קולות בתוכי שאמרו לי, שאני פוחדת להתחייב, פוחדת להצליח. עד לאחרונה, חשבתי שיש לי בעיה מבחינה מקצועית. 

בלימודי העיצוב האנושי, לאחר לימוד בקורס בסיסי, נתקלתי בתשובה במקום לא צפוי. שם הבנתי, שזה חלק מהמהות שלי, כל הזמן להשתנות, ולשנות את מה שאני רוצה, וברגע שהפנמתי את זה, הפסקתי להילחם בזה. 

השיר שלך פגע בול בנקודה הזו. אני כל הזמן מתפתחת, הופכת מגולם לפרפר, ובמקרה שלי, גם כשאני מגיחה, הידיעה תהיה זמנית, כי אחרי זמן מה, יגיע הדבר החדש. 

מבחינתי, השיר הזה יישאר רלוונטי תמיד, כי אני כל הזמן ממשיכה להיות במסע של חידה, וזה מאתגר, וזה מרגש וגם מסעיר, ומה שבטוח, שאף פעם לא משעמם לי.


ראיון ופודקאסט עם עדי יוחליס

הבלוג מציג חלקים מהשיחה שלי עם עדי, ממליצה להמשיך ולהאזין לפודקאסט בו היא מפרטת על הבחירות שלה ועל היצירה. (הראיון המוקלט אינו זהה לראיון המוקלד)

איך הכרנו עדי ואני?

אני עוקבת אחרי עדי תקופה ארוכה בפייסבוק ומאד מתרשמת מהעבודות שהיא מעלה, בכל יצירה יש דמויות יפייפיות, חיות צבעוניות ודימויים מסקרנים, יש הרמוניה, יש סיפור, יש קסם.

הייתי בטוחה שהיא מאיירת אבל בראיון גיליתי שהיא לא למדה איור מעולם. המון לימודי אומנות אבל לא איור.

כשדיפדפתי ביומן שלה בתערוכה "זמן קורונה" צללתי פנימה ופתאום היא הופיעה מולי, זיהינו אחת את השניה מהפייסבוק והתרגשנו מאד. אני ממנה והיא ממני.

מיד קבעתי להפגש איתה, זה התבקש.

כשהגעתי אליה הביתה לראיון נסחפנו לשיחה אינטימית שהיתה כל כך מרגשת עד שזלגו הדמעות.

הראיון שתשמעו פה זה אחרי הסדרנו נשימה. 

הציגי את עצמך

אני עדי, אישה בת 46, אמנית ויוצרת, שנהנית ללמוד ולהעשיר את עולמי, ולהכניס את מה שאני לומדת לתוך עולמות היצירה שלי. 

אני מציירת ויוצרת מגיל מאוד צעיר, מאז שאני זוכרת את עצמי, בהתחלה באופן עצמאי, ואז בחוגים.

במסגרות למדתי במגמת אמנות פלסטית בתיכון תלמה ילין, צילום במכללת ויצ"ו חיפה, איפור בבי"ס של ירין שחף, תואר ראשון בתיאטרון במסלול לעיצוב תפאורה תאורה ותלבושות באוניברסיטת תל אביב, תואר שני בחינוך והוראה במכללת סמינר הקיבוצים, ועוד קורסים רבים להעשרה באיור ואמנות. 

אני מאוד אוהבת ללמוד ומתמסרת בטוטאליות כשאני סטודנטית לתהליך הלמידה.

מה מוביל אותך ליצור ?    

זה יכול להיות כל דבר, רצון להניח צבע, קו, כתם על הנייר.

העיסוק ביצירה מרגיע אותי, נותן לי כוח, חיות, חיוניות, שמחה. 

זה המקום היחיד בו אני מרגישה כל יכולה, אני בוראת ויוצרת את המציאות על הדף. 

בזכותו הבנתי, שקשה לי מאוד ליצור ל"מען" או ב"שירות" רעיון מסוים, זה גורם לי ממש קושי, ולכן לא מאפשר לי להתפרנס מאמנות שהיא יותר "פרקטית" כמו למשל איור סיפורים של אחרים, עיצוב עבור מישהו אחר, וכו'. 

אני חייבת להרגיש שיש לי חופש ליצור, ולבחור מה לעשות.

סיפור ניצחון 

זה שאני חיה, ויש בי רצון ליצור, למרות כל האתגרים שהחיים זימנו ומזמנים לי כל יום.  

בנוסף אני שמחה שהצלחתי להוציא לאוויר העולם פרויקטים שונים, לראות אותם מקבלים מקום והכרה, ויוצרים תקשורת ואינטראקציה עם אנשים אחרים.

איך הגעת ליומן?

אני חושבת שנתקלתי ביומנים ויזואלי לראשונה בתחילת שנות ה-2000, זה היה בפליקר, ומה שראיתי היה בעיקר טכניקות של עבודה בצבע, שפחות דיברו אליי. 

בסיבוב השני, זה היה בפוסטים של שולמית ישראל, בבלוג שלה, לפני כמה שנים, היא שיתפה בארבעה פוסטים, ארבע יוצרת ישראליות שעובדות ביומנים: חגית אזולאי רוזאנס, רקפת הדר, איריס אפטר ומיכאלה מנדה ינקו. 

העבודות שלהן ממש ריתקו וריגשו אותי, והרגשתי שנפתח בפני עולם קסום של יצירה שאני רוצה ללמוד אותו ולחקור עוד, התחלתי לעקוב אחריהן בפייסבוק וכל השאר היסטוריה. 

בהתחלה עשיתי קורס וירטואלי קצר אצל מירב ריידס אהרוני, שהיה בסיס לעבודה עצמאית שלי ביומנים ניסיוניים של התחלה. ואח"כ הצטרפתי לשבט היומן הויזואלי, בהובלת רקפת הדר, רקפת ברגר, איריס גל ולי סקופ. 

כיום אני לומדת בקורס וירטואלי עם איריס גל "מפות שבלב", ועם רקפת הדר בקורס "תדר הצבע", ומרגישה שכל שיעור הוא משמעותי.


מה היומן בשבילך

היומן בשבילי הוא מתנה גדולה, חבר מכיל, שומר סוד, שהכל אפשרי בתוכו. 

אני יכולה לברוא בו מציאויות חדשות, לעבד דברים וחוויות שעברתי, לעשות חיבורים בין עולמות שונים, לספר סיפור, לשלב בין טכניקות שונות. 

אושר ועושר גדול. 

באמצעות העבודה ביומן הצלחתי לזמן לי עבודה, כשהייתי לחוצה למצוא מקור פרנסה.

גם הצלחתי לזמן לעצמי זוגיות ואהבה לאחר שנים שהייתי רווקה. הזוגיות הזו בינתיים נגמרה, אבל בזמן שהיתה קיימת היא שימחה אותי מאוד.

מה החלום שלך, בעולם שהכל אפשרי? 

שאלה מעולה, אם הכל היה אפשרי, הייתי מתחילה בחלום שהעולם יהיה מקום טוב יותר, שאנשים יאהבו את עצמם באמת, אהבה עצמית טובה ומיטיבה, ואז, לא יהיה זיהום, פגיעה וניצול בע"ח ומשאבי טבע.

תזונה שתגיע רק מהטבע בחקלאות ברת קיימא, שלא יהיו מלחמות, ולא יהיו פגיעות של אדם באדם אחר, שלכל אחד ואחת תהיה זכות ויכולת להגשים את עצמו בצורה הטובה ביותר ולהביא את המתנות שלו לידי ביטוי, בלי לפגוע באף אחד/ת. 

כן, בדיוק כמו בשיר של לנון, IMAGINE. 

ואם אחזור אליי, הייתי שמחה לעשות את מה שאני אוהבת, לצייר וליצור, בלי צורך להיות בדאגות פרנסה, פשוט לחיות בשלווה ונינוחות, לאייר ספרים, להשתתף בתערוכות, ללמוד ולהתפתח, למצוא אהבה טובה ומיטיבה עם בן זוג, שנוכל ליצור יחד זוגיות שתורמת ומפתחת את שנינו. 


בחרי עבודה אחת שלך וספרי לנו למה בחרת דווקא אותה

העבודה הראשונה היא איור בעפרונות שמן, על מצע ג'סו שחור, ביומן ששייך למישהי אחרת, והוא חלק מפרויקט יומנים נודדים שעוברים בין קבוצה שהתארגנה לצורך העניין ואני חברה בה. 

ציירתי בו את החיות שהתגלו לי במסע השמאני הראשון שעשיתי, והיה מאוד מרגש . 

יש משהו מאוד משחרר בזה שהאיור עובר הלאה ויישאר כמזכרת אצל מישהי אחרת וייתן לה השראה, וגם למי שיפגוש בדרך, במעבר היומנים. 

אחת הסיבות שהחלטתי להשתתף בקבוצה כזו, היא ללמוד לשחרר, וזה גם אחד המסרים שקיבלתי במסע הראשון, 

לשחרר את הצורך בשליטה, בתוצאה, לשחרר את הצורך באחיזה, בלשמור את העבודה לעצמי. 

אני מרגישה שזה תהליך ומסע, ואני מתקדמת בו בקצב שמתאים לי, והחוויה תמיד תישאר אצלי, גם אם האיור יהיה אצל מישהי אחרת. 

השחרור זה גם משהו שאני ממש לומדת מתוך היצירה והעבודה ביומן, החופש ליהנות מלשחק, מיצירת חיבורים חדשים וגילויים חדשים, חקירה שלא נועדה בשביל אף אחד חוץ מעצמי, ובגלל שחשובים לי גם יופי ואסתטיקה, אז יש גם הנאה מיצירת משהו שיהיה גם נעים לעין.


העבודה השנייה נוצרה כעיבוד לחוויית המסע השמאני האחרון (נכון לרגע זה) שעברתי. 

המסע נעשה כחיפוש פרשנות לחלום שחזר בתקופה האחרונה. 

ניסיתי להעביר בו את העושר של החוויה שעברתי במסע הדמיוני, הוא חלק מיומן אקורדיון שמאגד בתוכו את העיבוד הויזואלי של המסעות השמאניים שחוויתי בתקופה של מספר שבועות. הוא היחיד שהרגשתי בנוח לחשוף לעולם, כי אני מרגישה שהוא מצד אחד חושף המון, ומצד שני משאיר הרבה מקום לפרשנות אישית, וכל מי שצופה יכול לספר לעצמו/ה סיפור משלו/ה על מה שהוא/היא רואה, ואני אוהבת את זה.


תודה רבה על ההזדמנות, השאלות והאפשרות לעצור לרגע ולחשוב ולענות על השאלות. 

גם אני כמו מיקי דרור, תמיד חיכיתי או חלמתי שיראיינו אותי, וגם בו זמנית חששתי מזה. 

אז תודה רבה על הגשמת חלום. יש בשאלות שלך, מרחב מאוד מכבד ומאפשר, ויכולתי להרגיש, שאני יכולה לספר ולחשוף מה שמתאים לי, בלי שנעשתה עליי מניפולציה, ואני מאוד אוהבת ומעריכה זאת.


עוד על עדי יוחליס אפשר לקרוא בעמוד שלה בקהילת היוצרות.


נהנית? רוצה להשאר בעניינים, ולקבל עדכונים למייל בכל פעם שעולה ראיון חדש עם אומנית חדשה, מרתקת ומוכשרת? 

השאירי את פרטי המייל שלך פה ונשאר חברות 😊

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.