13.6.20 חלום נוסף


יומני היקר

קמתי לבית ריק. 

יורם הלך לעבודה, נועם הלכה לבית הספר, יהב נסעה למבחן מתכונת. 

שקט. 

כבר הרבה זמן לא הייתי לבד. 

אין ספק שנהנתי בחודשי הסגר עם הבנות. בילינו המון שעות ביחד, צחקנו, רקדנו ושיחקנו. טיילנו שעות בשדות סביב ביתנו, מזג האויר היה נפלא. 

ביליתי הרבה במטבח, עשיתי סדר בבית, ובעיקר יצרתי ביומן ומחוצה לו. 

התרחבתי במקום להצטמצם.

אבל למה אני מרגישה מין מועקה כזאת? 

נראה לי שהריחוק החברתי בכל זאת משפיע עלי, אני מתגעגעת לאנשים, למגע, לחיבוק, לשיחה פנים אל פנים. 

איפה כל החברות שלי? חודשים לא ראיתי אותן... 

הכנתי לעצמי ארוחת בוקר ונזכרתי בחלום שחלמתי שנה קודם בקורס של רקפת ברגר "חלימה ביומן הויזואלי" - חלום שבו אני נוסעת בארץ ונפגשת עם יוצרות ביומן לשיחה אינטימית.

שולחת לרקפת הודעה:

זה רעיון מעולה? באמת? 

בשביל מה אני צריכה את זה? מה יצא לי מזה? 

להתרוצץ בארץ? מטעם עצמי? בחיים לא ראיינתי... 

מה אני חושבת לעצמי?? 

אולי אמצא משהו יותר פרקטי לעשות? עם מטרה מועילה 

אבל אני יכולה כרגע לבחור, יש לי את הזמן הדרוש, אני אוהבת אנשים, בעיקר נשים, ויותר מהכל יוצרות. רבות מהן חברות שלי, אתחיל איתן. 

אוקיי, זה מתחיל למצוא חן בעיני, להפגש עם חברות יוצרות, בפורמט יוצא דופן...

וואלה, אני הולכת על זה!! 

איך אעשה זאת? לצלם בוידאו? או להקליט? 

וידאו הוא פורמט יותר מאתגר, צריך צלם, שיבוא איתי ליוצרת, צריך לבנות אצלה "אולפן", צריך מצלמה טובה, צריך חצובה, להתלבש יפה, להתאפר... בקיצור הרבה יותר מסובך. 

להקליט!! בטח להקליט, פשוט, קל ואותנטי. 

שישמעו את הניואנסים הקטנים, את הצחוק, את הקול שנשבר כשמשתפים בקושי, את השקט לאחר שנשאלה שאלה... 

ואצרף לזה תמונות סטילס כשאצלם את היומנים. 

נשמע טוב, אבל אני ממש חוששת. 

הפרוייקט מרגש אותי אבל הכל כל כך חדש לי. 

שום דבר מזה לא עשיתי קודם... 

פחד והתרגשות - שילוב מנצח לקראת דבר חדש. 

הולכת לישון בהודיה גדולה.

לילה טוב.

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.